חסך מוחלט בחלומות

 חסך מוחלט בחלומות (TS)

מחקרי חסך שינה מוחלט ראשונים- (1894) גורי כלבים ובני אדם (1896). המחקר בבע"ח ציין שאובדן חלומות ושינה ממושך בקרב חיות יכול להיות קטלני, רעיון שנדחה עד מחקרים בבע"ח לאחרונה. המחקר האנושי, שבו טווח של מדידות פיזיולוגיות וביצועיות התקבלו, נשאר מחקר מודל. לצורך סקירה זו, השפעות של חסך שינה מוחלט חולקו להשפעות התנהגותיות, השפעות פיזיולוגיות, וקטע נפרד על עוד ממצאי בע"ח.
השפעות התנהגותיות: אולי ההשפעה הברורה ביותר של אובדן שינה היא ישנוניות, שניתנת להסקה מדיווח עצמי (MSLT), שינויי (EEG, או פשוט להביט בפניו של המשתתף. המשתנים שקובעים את השפעת חסך שינה מחולקים ל-4 קטגוריות: השפעות ביולוגיות שקורים ביממה, השפעות מערכת העוררות, מאפייני הנבדק, ומאפייני המשימות. (לוח 5-1- גורמים מכריעים של השפעת מניעת שינה: שינה והשפעות ביולוגיות: כמות שינה לפני ותפוצה, אורך זמן התעוררות, זמני היממה. השפעות מערכת עוררות: פעילות, אור בוהק, רעש, טמפ', תנוחה, סמים, עניין, מוטיבציה, היסטוריית חשיפה לחסך שינה.
מאפייני הנבדק: גיל, אישיות ופסיכופתולוגיה. מאפייני המשימות והמבחנים: אורך המשימות/מבחן, משך החלומות, ידיעת התוצאות, קצב המשימה, רמת מומחיות, קושי או מורכבות, זיכרון לטווח קצר, מוטיבציה סוב' לעומת אוב', מדידות EEG (MSLT)).
1)השפעות ביולוגיות שקורים בזמני יממה:

חסך שינה, כמצב תזונתי, הוא מושג יחסי.

תגובת אדם לחסך/אובדן שינה תלוי בכמות השינה שלפני ותפוצתה. הביצועים בזמן של חסך שינה גם תלויים ישירות במשך זמן הערות והיממה. ניסויים בד"כ מנסים לשלוט על גורמים אלו ע"י דרישה של שנת לילה "נורמלית" לפני תחילת פרק חסך השינה. נתונים של ניתוח רגרסיה מרובה של נתונים התנהגותיים ו- EEG בזמן חסך שינה מראים שזמן הערות מסביר 25-30% מהשונות בערנות ב-64 שעות חסך שינה, בעוד שזמני היממה מסבירים בערך 6% מהשונות.
ע"י שיטת קורלציה, מעריכים שכ- 39% מהשונות בקב' בדיקות פסיכומוטוריות ומדדים סוב' ניתן היה לייחס לערות שלפני וכ-23% מהשונות קשורה לזמן היממה ב- 64 שעות חסך השינה שלהם. כשתנומות נמנעו באורכים משתנים שהוצגו בתחילת תקופת חסך שינה, נמצא ששינה של תנומה מניעתית הסבירו כ-5% מהשונות בערנות בתק' חסך השינה. במונחי צמצום השפעות חסך השינה, ההשפעה הכוללת של הגדלת תקופת תנומה מניעתית הייתה ליניארית לכמויות שינה נוספות שנעו עד 8 שעות בכל אורך. (איור 5-1 מציג את השפעות זמן הערות וקצב היממה על ערנות אוב', כפי שנמדדת ע"י MSLT והיכולת להשלים סימן נכון מחלופות מעל 64 שעות חוסר שינה . באיור- החביון לשלב 2 בשינה (ריבועים) ומס' השלמת הסימן הנכון במבחן 5-min (נקודות) על פני תקופת 64 שעות מניעת שינה הן התבטאו כמתאימות לערכים הבסיסיים.
2)השפעות מערכת העוררות:
לסביבה ולסביבה רגשית יכולות להיות השפעה גדולה על מהלך תק' חסך שינה. בשלבים מוקדמים של מניעת שינה, כמה מש' מתערבים יכולים בקלות להפוך את כל מדידי חסך השינה לצמצמם. השפעות אלו, שכוללים: פעילות, אור בהיר, רעש, טמפרטורה, תנוחה/יציבה, מתח וסמים, לא שויכו דווקא להתעוררות, אבל נראה שלהשפעות עצמאיות של עוררות בעצם יכולות להיות השפעה גדולה יותר על מדדים סטנדרטיים של ישנוניות מאשר חסך שינה וחלומות. חלומות לדוגמא
פעילות- במחקר אחד, 5 דקות הליכה שקדמה מיד להערכות MSLT היתה השפעה גדולה (כ 6 דק') על ערכי MSLT. העוררות שקשורה להליכה לחלוטין מסווה את ההשפעה של הפחתת 50% שנת לילה (כ-2 דק' על MSLT). הוכח שתק' של תרגול/פעילות מיד לפני ביצוע משימות סיפק היפוך זמני של כמה צמצום פסיכומוטורי וסוב' באופן משני לחסך שינה. עם זאת, מחקרים שאפתניים יותר שהשוו פעילות גבוהה ופעילות נמוכה שנמשכה מעל 40-64 שעות בעת מניעת שינה הראו שום השפעה מיטיבה של פעילות גופנית על ביצוע כללי ואין השפעות שונות של פעילות גופנית על התאוששות מחסך שינה בבני אדם. תוצאות שונות אלו הם כנראה תוצאה של העובדה גירוי מעורר פועל רק לזמן מובחן שככל הנראה פחות מ -30 שניות. גם יכול להיות החלפה בין ייצור עוררות וייצור עייפות גופנית.
אור בוהק- ידוע שאור בהיר יכול לשנות מקצבי יממה. יש מחלוקת לגבי האם אור בהיר יכול לשמש כמקור של גירוי במהלך חסך שינה כדי לעזור לשמור על ערנות. אחד מתוך ארבעה מחקרים מצא שבתקופות של אור בהיר מייד לפני תחילת שינה הגדיל משמעותית שנת חביון. מחקרים אחרים מצאו ביצועים משופרים במשמרת לילה בתנאי אור בהיר. עם זאת, הטענה/הויכוח בוצעה שאור בהיר בשעות הערב המאוחרות פשוט מעכב/מדכא מלטונין, שמקדם שינה, או מייצר שלב הנותן מראה של שיפור ביצועים יותר מאשר מעורר מהותי.
רעש- לרעש יש מדי פעם השפעות מורכבות ושליליות על הביצועים של יחידים שנחו היטב, אך השפעות מועילות קטנות של רעש דווחו בכמה מניעת שינה כמה דוגמאות. מקובל להניח שרעש מגביר רמת עוררות, ולמרות שאולי זה לא מועיל בערנות נורמלית, זה בד"כ מועיל במשך חסך שינה.

חלומות בזמן שינה
טמפרטורה- למרות ששינוי בטמפרטורה משומש באופן נפוץ כגירוי חריף לשמירת ערנות, יש מעט מחקרים על השפעות של טמפ' הסביבה באינטראקציה עם חסך שינה. מחקר אחד הראה שחום (92 ° F) היה יעיל בהגברת ביצועים מעל רמות בסיס של חסך שינה בדקות ראשונות בתחילת משימת ערנות. מחקר אחר הראה ירידה לא משמעותית בישנוניות למשך כ-15 דק' לאחר מיזוג אוויר לרכב שהופעל בעת נסיעה מדומה/מעוררת.
תנוחה- למרות העדר ראיות אמפיריות, הספרות ורוב ניסיון אישי תומכים שהטענה כי קל יותר לשמור על ערנות בעת עמידה מאשר כשיושבים וכשיושבים לעומת שכיבה. הבדלי ערנות כאלו יכולים להיות מוסברים ע"י הגדלת פעילות מערכת העצבים הסימפתטית הגדלת, שקורה עם שינויים אלה בתנוחה.

שעות שינה
תרופות- תרופות רבות נחקרו יחד עם הפסד/חסך שינה. רוב המחקרים בחנו מעוררים (סטימולנטים), כולל אמפטמין, קפאין, מתילפנידייט (methylphenidate), פמולין (pemoline), מודפיניל (madafinil), ניקוטין וקוקאין. אמפטמין לא משפר ביצועים אצל אנשים שישנו היטב, אבל נמצאו השפעות חיוביות על מצב הרוח, הביצועים והדריכות (alertness) לאחר חסך בשינה.
במחקר עשוי היטב, Newhouse וחבריו נתנו אמפטמין בשלושה מינונים לאחר 48 שעות של הפסד שינה ודיווחו על עקומה קלאסית של מינון-תגובה. למינון של 5 מ"ג היתה השפעה קטנה, אבל מינון של 10 מ"ג שיפר את הביצועים במבחן מתמטיקה סדרתי עד קרוב לרמות הבסיס, מ-1.5 עד 2.5 שעות לאחר מתן התרופה. נמצאה חזרה לרמות פלסיבו 4.5 שעות לאחר מתן התרופה. לאחר מינון של 20 מ"ג, נשמר השיפור בביצועים למשך לפחות 10.5 שעות בבחינת מתמטיקה , הערנות/דריכות במבחן MSLT גדלה למשך 7 שעות. במחקר אחר, נתנו 20 מ"ג אמפטמין בשלוש נקודות במהלך 64 שעות של הפסד שינה. אמפטמין (וגם מודפיניל 300 מ"ג) הגדיל באופן מהימן את טמפרטורת הליבה (core temperature) לפרק זמן של 4 שעות, שיפר את העירנות/דריכות (alertness) הסובייקטיבית ל-10 שעות או יותר, ושיפר ביצועים פסיכו-מוטוריים לפרק זמן של 6 עד 8 שעות.